פיפן-ביקורת-מחזמר מוסיקה סטיבן שוורץ- תיאטרוןבית צבי
מחזמר נוסף בסידרת המחזות זמר שמעלה תיאטרון בית צבי הינו פיפן.זהו היום המוסד, אם אינני טועה היחיד ,המכשיר שחקני וזמרי מחזמרים ונותן להם אפשרות של "שפשוף" כבר במסגרת הלימודים.
ראיתי לאחרונה את "כנר על הגג" ואת "סאלח שבתי" בתיאטרון הקאמרי ושמחתי לראות שחלק גדול מבוגרי בית צבי המוכשרים מצאו במה לשחק בה.
את המחזמר "פיפן" המוצג כעת בתיאטרון בית צבי ראיתי פעמיים עם צוות שונה בכל פעם.שלושה דברים עשו עלי רושם ראשוני שקשה לשכח אותו גם כשאתה חוזר ורואה את ההצגה בפעם שניה.
מה הם שלושה דברים אלו.
1.כוריאוגרפיה מקסימה ,מענינת,ססגוונית, מגוונת שונה ממה שאנו רגילים לראות במחזמרים ידועים.היא מעשה ידיו של עוז מורג המוכשר מאוד שעדיין לא איכזב אותי בכל המחזות בהם עשה את הכוריאוגרפיה.
הוא תמיד ידע להפתיע ,לגוון,לחדש.
2.משחק מדהים של אמיר הילל בתפקיד "שחקן ראשי".הוא שילב במשחקו זריזות,אתלטיות,תנועות גוף רבות ולא חד גווניות,תגובות מהירות.כל רגע בו הוא היה על הבמה הוא היה המרכז והאפיל על כל שאר המשתתפים.
3.חלק משחקני הלהקה מאופרים בפנים.דבר שהוסיף למחזמר צבע.האיפור שנעשה בהדרכתו של עמירם אדרעי המשחק גם בתפקיד המלך צ'ארלס באחד הצוותים, מלאכת מחשבת.
אי אפשר היה להרגיש שזה איפור על הפנים ויכולת לחשוב שזו מסכה שהודבקה, הוצמדה או הולבשה על הפנים.
אחרי רושם ראשוני זה אתה מתחיל לשים לב גם על הפרטים האחרים ,על תוכן המחזמר ועל המסר שהוא מנסה למסור ועל המשחק של המשתתפים.
מה המסר. פיפן בנו של מלך רוצה להגשים את עצמו .הוא רואה את מעשיו של אביו ומנסה לתקן דברים שנראים בעיניו כעוולות ואכזריות.החיים נראים לו ריקים. לא רואה משמעות בהם.יש לו צורך להגיע להגשמה עצמית מלאה.פיפן מבשר עידן חדש שלא הצליח.החיפוש אחרי השלמות "דפוק מראש".אין הגשמה עצמית שלמה.
החופש,השוויון לכל חשובים יותר מאהבת אב.
הוא הורג את אביו מוכתר כמלך ומתחיל לחלק כסף למחוסרי העבודה,מחלק את האדמות למעבדים אותה, מבטל את המיסים את הצבא וחושב שהגשים את עצמו ,היטיב עם העם אך כאשר מראים לו את המציאות שבלי צבא אי אפשר להגן על המדינה מאויבים ולזה דרוש כסף הבא מהמיסים שבאים מבעלי הקרקעות מבטל את כל ההטבות .
המציאות שהיתה זרה לו .מלך צריך להתחשב בצרכי המדינה ורק לאחר מכן בצרכי הפרט.הוא נוכח לדעת ששום דבר לא יוצא כמו שתכנן. בסופו של דבר נאלץ לבקש את סליחת אביו שהרג ולהחזיר אותו לחיים כדי למסור לו חזרה את השלטון.
השליט חייב לראות את הכלל ולהתעלם מ "יפי הנפש"הרואים רק צד אחד.
מחזמר זה שאינו מוכר בארץ ונוצר בשנות ה 70הוא מאת רוג'ר הירסון והמוסיקה מאת סטיבן שוורץ.הוא זכה להצלחה באמריקה אך לא כן בארצות אחרות.
המוסיקה יפה ערבה לאוזן אך אינה מוכרת לקהל הרחב .אין בה פיזמונים מוכרים והעיקר בו הנה התנועה, הריקודים.
ההצגה בתיאטרון בית צבי מעולה.בוימה ע"י דניאל אפרת.היא קיצבית ביותר, מלאת תנועה,רעננה,רעש(רמקולים לא מכוונים היטב),התרחשויות וענין.
ראיתי את שני השחקנים המגלמים את התפקידים הראשיים במחזמר.
"השחקן הראשי"-אמיר הילל ותדהר יששכר. שניהם טובים מאוד,שניהם מגלמים בצורה שונה את התפקיד.
בהצגה הראשונה שראיתי שיחק הילל.הוא היה ככדור קופץ.לא נח לשניה,גמיש ,רקדן ושחקן מעולה בעל כח.הביצוע עשה עלי רושם כביר .למחרת כאשר ראיתי גם את יששכר שהיה גם מצויין קשה היה לי להשתחרר מהרושם הראשוני שכנראה הוא הקובע.
פיפן שוחק ע"י אברי ארבל ושחר פרץ.
למרות שהמחזמר נושא את שמו של פיפן "השחקן הראשי "ביחוד הילל בעל הנוכחות הבימתית החזקה, הצליחו להשתלט על פיפן כך שכל הדמויות האחרות נראו קצת חיורות בהשואה אליהם(מגלמי תפקיד השחקן).
אברי ותדהר גילמו שני טיפוסים שונים.
אברי היה יותר תמים,יותר ילדותי,חי יותר בדמיון וברצוי. הוא רצה להיות טוב עם נתיניו אך לא נתן לעצמו דין וחשבון על התוצאות הנובעות מכך.
תמימותו ומשחקו כנער מתאימים יותר להחלטותיו שניתנו ללא מחשבה יתרה.
שחר היה מציאותי יותר,רציני יותר.נראה שמכיר את החיים.עמד חזק יותר על הקרקע. החלטותיו ומעשיו של פיפן לכל הדעות פזיזים,לא מחושבים עד הסוף וצורת גילום התפקיד ע"י אברי נראתה לי מתאימה יותר אם כי גם שחק גילם את התפקיד על הצד הטוב ביותר.
חבל שאין במחזמר זה תפקיד ריקודי סולני כדי ששחר יפגין את כישרונו המעולה בריקוד, דבר שאני מצפה לראות בעתיד.
הן אברי והן הילל בימים שאינם משחקים בתפקידים הראשיים משחקים בתפקידי משנה שונים בחן רב וכשרון גדול.
המלך צ'ארלס שוחק ע"י עמירם אדרעי ותמיר שגיא.
כאן ראיתי שני טיפוסים שונים לגמרי.עמירם היה החלטי,אכזר,מלכותי.תמיר נתן לתפקיד אופי קצת הומוריסטי,גרוטסקי.ההגינות עבור מלך אינה רלונטית.
לואיס-יניב הלפגוט -בן המלך היה בן לא חכם ביותר אך שיחק בצורה חכמה.לא ראיתי את אלון גאוי בתפקיד המקביל.
ברטה-אניטל אלבחר יש לה קול נפלא וחבל שבמחזמר זה הוא לא נוצל כראוי שלא באשמתה.
קתרין-אור אילן היתה מעולה הן בשירה והן במשחק.משחקה היה כובש.
אוריה רון בתפקיד תיאו היה ילד טוב ושיחק היטב גם בכמה תפקידים אפיזודיים קטנים לאורך ההצגה. תמיד סידרו אותו בכל מצב.
בכלל כל שחקני שני הצוותים היו מוכשרים, טובים מאוד ותענוג היה לראותם על הבמה.
לראות או לא לראות:מחזמר נחמד,בידורי,מבויים היטב עם כוריאוגרפיה מצויינת, המבוצע היטב.
שמור בטל
נכתב על ידי elybikoret , 30/6/2008 13:18
מחזמר נוסף בסידרת המחזות זמר שמעלה תיאטרון בית צבי הינו פיפן.זהו היום המוסד, אם אינני טועה היחיד ,המכשיר שחקני וזמרי מחזמרים ונותן להם אפשרות של "שפשוף" כבר במסגרת הלימודים.
ראיתי לאחרונה את "כנר על הגג" ואת "סאלח שבתי" בתיאטרון הקאמרי ושמחתי לראות שחלק גדול מבוגרי בית צבי המוכשרים מצאו במה לשחק בה.
את המחזמר "פיפן" המוצג כעת בתיאטרון בית צבי ראיתי פעמיים עם צוות שונה בכל פעם.שלושה דברים עשו עלי רושם ראשוני שקשה לשכח אותו גם כשאתה חוזר ורואה את ההצגה בפעם שניה.
מה הם שלושה דברים אלו.
1.כוריאוגרפיה מקסימה ,מענינת,ססגוונית, מגוונת שונה ממה שאנו רגילים לראות במחזמרים ידועים.היא מעשה ידיו של עוז מורג המוכשר מאוד שעדיין לא איכזב אותי בכל המחזות בהם עשה את הכוריאוגרפיה.
הוא תמיד ידע להפתיע ,לגוון,לחדש.
2.משחק מדהים של אמיר הילל בתפקיד "שחקן ראשי".הוא שילב במשחקו זריזות,אתלטיות,תנועות גוף רבות ולא חד גווניות,תגובות מהירות.כל רגע בו הוא היה על הבמה הוא היה המרכז והאפיל על כל שאר המשתתפים.
3.חלק משחקני הלהקה מאופרים בפנים.דבר שהוסיף למחזמר צבע.האיפור שנעשה בהדרכתו של עמירם אדרעי המשחק גם בתפקיד המלך צ'ארלס באחד הצוותים, מלאכת מחשבת.
אי אפשר היה להרגיש שזה איפור על הפנים ויכולת לחשוב שזו מסכה שהודבקה, הוצמדה או הולבשה על הפנים.
אחרי רושם ראשוני זה אתה מתחיל לשים לב גם על הפרטים האחרים ,על תוכן המחזמר ועל המסר שהוא מנסה למסור ועל המשחק של המשתתפים.
מה המסר. פיפן בנו של מלך רוצה להגשים את עצמו .הוא רואה את מעשיו של אביו ומנסה לתקן דברים שנראים בעיניו כעוולות ואכזריות.החיים נראים לו ריקים. לא רואה משמעות בהם.יש לו צורך להגיע להגשמה עצמית מלאה.פיפן מבשר עידן חדש שלא הצליח.החיפוש אחרי השלמות "דפוק מראש".אין הגשמה עצמית שלמה.
החופש,השוויון לכל חשובים יותר מאהבת אב.
הוא הורג את אביו מוכתר כמלך ומתחיל לחלק כסף למחוסרי העבודה,מחלק את האדמות למעבדים אותה, מבטל את המיסים את הצבא וחושב שהגשים את עצמו ,היטיב עם העם אך כאשר מראים לו את המציאות שבלי צבא אי אפשר להגן על המדינה מאויבים ולזה דרוש כסף הבא מהמיסים שבאים מבעלי הקרקעות מבטל את כל ההטבות .
המציאות שהיתה זרה לו .מלך צריך להתחשב בצרכי המדינה ורק לאחר מכן בצרכי הפרט.הוא נוכח לדעת ששום דבר לא יוצא כמו שתכנן. בסופו של דבר נאלץ לבקש את סליחת אביו שהרג ולהחזיר אותו לחיים כדי למסור לו חזרה את השלטון.
השליט חייב לראות את הכלל ולהתעלם מ "יפי הנפש"הרואים רק צד אחד.
מחזמר זה שאינו מוכר בארץ ונוצר בשנות ה 70הוא מאת רוג'ר הירסון והמוסיקה מאת סטיבן שוורץ.הוא זכה להצלחה באמריקה אך לא כן בארצות אחרות.
המוסיקה יפה ערבה לאוזן אך אינה מוכרת לקהל הרחב .אין בה פיזמונים מוכרים והעיקר בו הנה התנועה, הריקודים.
ההצגה בתיאטרון בית צבי מעולה.בוימה ע"י דניאל אפרת.היא קיצבית ביותר, מלאת תנועה,רעננה,רעש(רמקולים לא מכוונים היטב),התרחשויות וענין.
ראיתי את שני השחקנים המגלמים את התפקידים הראשיים במחזמר.
"השחקן הראשי"-אמיר הילל ותדהר יששכר. שניהם טובים מאוד,שניהם מגלמים בצורה שונה את התפקיד.
בהצגה הראשונה שראיתי שיחק הילל.הוא היה ככדור קופץ.לא נח לשניה,גמיש ,רקדן ושחקן מעולה בעל כח.הביצוע עשה עלי רושם כביר .למחרת כאשר ראיתי גם את יששכר שהיה גם מצויין קשה היה לי להשתחרר מהרושם הראשוני שכנראה הוא הקובע.
פיפן שוחק ע"י אברי ארבל ושחר פרץ.
למרות שהמחזמר נושא את שמו של פיפן "השחקן הראשי "ביחוד הילל בעל הנוכחות הבימתית החזקה, הצליחו להשתלט על פיפן כך שכל הדמויות האחרות נראו קצת חיורות בהשואה אליהם(מגלמי תפקיד השחקן).
אברי ותדהר גילמו שני טיפוסים שונים.
אברי היה יותר תמים,יותר ילדותי,חי יותר בדמיון וברצוי. הוא רצה להיות טוב עם נתיניו אך לא נתן לעצמו דין וחשבון על התוצאות הנובעות מכך.
תמימותו ומשחקו כנער מתאימים יותר להחלטותיו שניתנו ללא מחשבה יתרה.
שחר היה מציאותי יותר,רציני יותר.נראה שמכיר את החיים.עמד חזק יותר על הקרקע. החלטותיו ומעשיו של פיפן לכל הדעות פזיזים,לא מחושבים עד הסוף וצורת גילום התפקיד ע"י אברי נראתה לי מתאימה יותר אם כי גם שחק גילם את התפקיד על הצד הטוב ביותר.
חבל שאין במחזמר זה תפקיד ריקודי סולני כדי ששחר יפגין את כישרונו המעולה בריקוד, דבר שאני מצפה לראות בעתיד.
הן אברי והן הילל בימים שאינם משחקים בתפקידים הראשיים משחקים בתפקידי משנה שונים בחן רב וכשרון גדול.
המלך צ'ארלס שוחק ע"י עמירם אדרעי ותמיר שגיא.
כאן ראיתי שני טיפוסים שונים לגמרי.עמירם היה החלטי,אכזר,מלכותי.תמיר נתן לתפקיד אופי קצת הומוריסטי,גרוטסקי.ההגינות עבור מלך אינה רלונטית.
לואיס-יניב הלפגוט -בן המלך היה בן לא חכם ביותר אך שיחק בצורה חכמה.לא ראיתי את אלון גאוי בתפקיד המקביל.
ברטה-אניטל אלבחר יש לה קול נפלא וחבל שבמחזמר זה הוא לא נוצל כראוי שלא באשמתה.
קתרין-אור אילן היתה מעולה הן בשירה והן במשחק.משחקה היה כובש.
אוריה רון בתפקיד תיאו היה ילד טוב ושיחק היטב גם בכמה תפקידים אפיזודיים קטנים לאורך ההצגה. תמיד סידרו אותו בכל מצב.
בכלל כל שחקני שני הצוותים היו מוכשרים, טובים מאוד ותענוג היה לראותם על הבמה.
לראות או לא לראות:מחזמר נחמד,בידורי,מבויים היטב עם כוריאוגרפיה מצויינת, המבוצע היטב.
שמור בטל
נכתב על ידי elybikoret , 30/6/2008 13:18
elybikoret
